פסק-דין בתיק עת"א 5270-06-12

זוהי בקשת שירות בתי הסוהר (להלן - שב"ס או המבקש) להורות על המשך החזקתו של המשיב בתנאי הפרדת יחיד למשך ששה חודשים נוספים החל מיום 18.06.12.

1.   המשיב מרצה עונש מאסר של שלוש שנים וארבעה חודשים בגין עבירות סחר בסמים, איומים, תקיפה ועבירות כלפי המשפט. הוא מוחזק בהפרדה מיום 3.01.10, ותקופת החזקתו בהפרדה הוארכה מעת לעת על ידי הגורמים המוסמכים בשב"ס ועל ידי בתי המשפט.

2 .   כעולה מהבקשה ומתצהירו של מר מוניר קזאילה, שצורף כנספח ב' לבקשה, החזקתו של המשיב בהפרדה נדרשת לצורך שמירה על בטחון בית הסוהר ועל שלומם ובטחונם של אסירים אחרים כקבוע בסעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב-1971 (להלן - הפקודה). המשיב מוגדר כאסיר התראה וכאסיר אלמ"ב. הוא בעל אישיות רצידיביסטית ואין זה מאסרו הראשון, הוא בלתי צפוי, מסוכן, ובעל סכסוכים רבים, ובנוסף נצברו לחובתו הרשעות רבות בגין עבירות משמעת אותן ביצע במהלך תקופת מאסרו.

3.   לטענת המבקש, בעניינו של המשיב קיים מידע מודיעיני חסוי על אודות סכסוכים שיש למשיב, כוונות פגיעה מצידו באזרחים, קשר עם עבריינים, איומים, כוונות פגיעה בו מצד אחרים, והמשך התנהלות פלילית. שילובו של המשיב בתנאי הפרדה זוגית נבחנת מעת לעת, אולם לעת הזו לא נמצא אסיר מתאים אשר ניתן לשלבו עם המשיב. מחוות דעת הגורמים הטיפוליים, שהובאו במסגרת נספח ד לבקשה עולה כי אין מניעה טיפולית או רפואית להמשך ההפרדה.

4.   בכתב התשובה לבקשה, שהוגש ביום 19.06.12, טענה ב"כ המשיב כי יש להורות על דחיית הבקשה הן בשל היעדר תשתית עובדתית מספקת, והן בשל הפגיעה הבלתי מידתית במשיב ובזכויותיו. לטענתה, מתמצית המיידעים המודיעיניים שהועברו לידיה עולה כי מרבית הידיעות נוגעות לדברים שהם בידיעתו של המשיב, וכלל אין הצדקה להחסותן. מכל מקום, אין מדובר במידעים רבי עוצמה, והם אינם מקימים אף עילה מהעילות המנויות בחוק להחזקת אסיר בהפרדה. עוד טוענת היא כי נספח ד לבקשה, אשר חתום בידי מפקד כלא גלבוע ונושא את הכותרת "חוות דעת להארכת הפרדת האסיר וזאנה רונן", כולל חוות דעת תמציתיות ובלתי עדכניות של הגורמים הטיפוליים השונים, ואשר אינן עומדות בדרישות פקודת נציבות 04.03.00. כך למשל, טוענת היא, כי בהתאם להחלטת בית המשפט שניתנה עת שהה המשיב באיזור המרכז (עת"א (מרכז) 26823-11-11), הוא החל לקבל טיפול סוציאלי, אולם מאז שהועבר למחוז הצפון, לא נפגש כלל עם עו"ס, על אף החובה לעשות כן. בנוסף, חוות דעת פסיכיאטרית לא צורפה כלל, וזאת חרף דפוסי ההתנהגות המיוחסים למשיב והגם שבמהלך החודשים האחרונים נפגש לפחות פעמיים עם פסיכיאטר. באשר לחוות הדעת הרפואית, הכוללת משפט אחד ממנו עולה כי "אין מניעה להמשך ההפרדה" טוענת היא כי אין מדובר בחוות דעת כלל. מכל האמור, סבורה היא, כי חוות הדעת שצורפו במסגרת נספח ד לבקשה, ואשר אמורות לתמוך בה, אינן חוות דעת עדכניות שבית המשפט יכול להסתמך עליהן בבואו להחליט בבקשה, ודומה כי הן נעשו "רק כדי לצאת ידי חובת הגשתן".

5.   בנוסף ציינה ב"כ המשיב כי החזקתו של המשיב בהפרדה לא החלה במאסרו הנוכחי - מדובר, כך לטענתה, באדם מוכה גורל, נפגע סמים קשה ורצידיביסט שזה לו מאסרו העשירי, ואשר במרבית תקופות מאסרו הוחזק בהפרדה. החזקתו בהפרדה מונעת ממנו קבלת טיפול שיקומי ראוי בבעיית הסמים ממנה הוא סובל, וכך יוצא שהוא מסיים לרצות את מאסרו ומוחזר אל החברה ללא שניתן לו כל טיפול משמעותי, וחוזר חלילה. דפוס זה אינו מאפשר לו לצאת ממעגל הסמים, ומחמיר את הנזקים הנפשיים והתוצאות ההרסניות שיש ממילא לשהייה בהפרדה על בריאותו ונפשו של אסיר.

6.   בדיון מיום 20.06.12 טענה ב"כ המבקש כי בהינתן שכתב התשובה הוגש אך יום לפני הדיון, לא היה סיפק בידה לבחון את טענות ב"כ המשיב באשר לחוות הדעת, ומשכך ביקשה להורות על דחיית מועד הדיון. ב"כ המשיב טענה כי הגם שכל טענותיה בכתב התשובה מתייחסות לדברים שהיה על המבקש לבחון עובר להגשת בקשתו, אין היא מתנגדת לדחיית מועד הדיון בבקשה. בהחלטתי מאותו יום קבעתי את הבקשה לדיון המשך ליום 5.07.12, וזאת על מנת לאפשר לב"כ המבקש להגיש תגובה מפורטת לטענות שהעלה המשיב בכתב התשובה מטעמו.

7.   תגובת המבקש הוגשה ביום 4.07.12, ואליה צורפו חוות דעת סוציאלית, חוות דעת מאת המרכז לבריאות הנפש (להלן - מב"ן), וחוות דעת רפואית בעניינו של המשיב. מחוות דעת עו"ס ומחוות דעת מב"ן עולה כי מאז הועבר המשיב לכלא גלבוע נערכו עימו מספר פגישות אשר במהלכן הלין המשיב בעיקר על הטיפול התרופתי שניתן לו, והביע את רצונו לקבל תוספת של תרופות ושל כדורי שינה. הוא לא הביע נזקקות טיפולית מעבר לכך, שלל כוונות לפגיעה בעצמו ונקבע כי הוא "אינו סובל ממחלת נפש מג'ורית". לפיכך חיוו הגורמים המקצועיים דעתם כי אין מניעה סוציאלית או נפשית להמשך החזקתו בהפרדה. בדומה, אף מחוות הדעת הרפואית עולה כי המשיב נמצא במעקב של רופא נרקולוג, ומקבל טיפול תרופתי עקב כאבים בגב, אולם אין לו כל מגבלה בתפקוד יומיומי ואין מניעה להמשך החזקתו בהפרדה.

8.   בדיון מיום 5.07.12 טענה ב"כ המשיב כי גם חוות הדעת העדכניות שצורפו אינן משקפות את מצבו של המשיב. ככלל, טוענת היא, חוות דעת גורמי הטיפול המוגשות כתמיכה לבקשה להארכת הפרדתו של אסיר, צריכות, לכל הפחות, לסכם את המצב הרפואי או הסוציאלי של האסיר ואת הטיפול שניתן לו במהלך ששת החודשים שקדמו לבקשה. רק כך יוכיח המבקש כי הוא ער לנזקים הנגרמים, או העלולים להיגרם לאסיר כתוצאה מההפרדה וכי הוא עושה כל שניתן כדי למזער אותם. בעניינו של משיב זה, סבורה היא כי אף עתה לא עמד המבקש בנטל זה. ראשית, טענה תחילה, כי בחוות הדעת הסוציאלית נטען כי עו"ס הכלא קיימה שישה מפגשים עם המשיב, ודומה כי מפגשים אלה נערכו רק לאחר הגשת כתב התשובה מטעמו ובעקבות הטענות שהועלו בו. טענה זו נסתרה במסגרת הודעת שב"ס מיום 8.07.12 ממנה עולה כי למשיב  נערכו פגישות פרטניות עם עו"ס הכלא מדי כשבועיים, החל מיום 19.04.12 ועד ליום 4.07.12. בעקבות הודעת המבקש הגישה ב"כ המשיב ביום 11.07.12 הודעה מטעמה במסגרתה חזרה בה מהטענה, אולם ציינה כי לדברי המשיב המפגשים שנערכו עימו היו קצרים, ואין מדובר בשיחות פרטניות מעמיקות כפי שנערכו עימו עת שהה במחוז מרכז. שנית, טענה ב"כ המשיב כי הדו"ח הסוציאלי אינו מתייחס כלל לנזק שנגרם למשיב כתוצאה ממאסריו החוזרים ומהעובדה כי הוא אינו זוכה לכל טיפול אינטנסיבי בבעיית הסמים ממנה הוא סובל והמהווה עילה למרבית מאסריו, ובכלל זה אף למאסרו הנוכחי. לטענתה המשיב מעוניין בטיפול, אלא שזה נמנע ממנו בשל היותו מוחזק בהפרדה, ולו מטעם זה בלבד ברי כי החזקתו בהפרדה גורמת לו נזק ומחמירה את מצבו.

9.   עוד טוענת היא, כי בדיון מיום 20.06.12 נתנה הסכמתה לדחיית מועד הדיון ולהמשך החזקתו של המשיב בהפרדה עד לאותו מועד, בין היתר על מנת לאפשר למבקש להגיש דו"ח פסיכיאטרי בעניינו של המשיב, בגידרו יתייחס הגורם המטפל להשפעת ההפרדה על מצבו הנפשי. הדו"ח שהוכן על ידי מב"ן ושצורף לתשובת המבקש, כלל אינו מתייחס לעניין זה. בנוסף, בכל  הנוגע לחומר המודיעיני התומך בבקשה טענה ב"כ המשיב כי זה כולל בעיקר התנהגות וורבאלית מצד המשיב, אשר כלל לא ברור מדוע לא ניתן היה לחשוף אותה בפניו, ומכל מקום, היא אינה מצדיקה החזקתו בהפרדה כצעד אחרון ובלעדי להשגת תכלית ההפרדה.

10.  בתשובה לטענות ולשאלת בית המשפט ביארה ב"כ המבקש ביחס לדו"ח מב"ן, כי מדובר בגוף חיצוני לשב"ס, אשר באחריותו קיום מעקב פסיכיאטרי אחר מצב אסירים, כל אימת שיש אינדיקציה למצוקה נפשית אצל אסיר. הבקשה שהועברה למב"ן בעקבות הדיון הקודם כללה בקשה להתייחסות ספציפית לשאלת השפעת ההפרדה, ככל שיש כזו, על מצבו הנפשי של המשיב, אולם האופן שבו מנסח גורם מטפל במב"ן את חוות דעתו, אינה בשליטת שב"ס. מכל מקום, הדגישה היא, כי בדו"ח מב"ן צויין כי המשיב משתף פעולה ואין אינדיקציה לקיומו של מצב פסיכוטי. עוד ציינה כי כעולה מחוות הדעת, עיקר מעייניו של המשיב הם בהשגת תרופות נוספות, בדרכים מדרכים שונות. אומר, כי חיזוק לטענה זו נמצא לי אף בחומר המודיעיני.

11.  לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר המודיעיני שהוגש לי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

12.  מבלי לחשוף דבר וחצי דבר מן המידעים אומר כי בידי שב"ס ידיעות רבות על אודות כוונות פגיעה במשיב מצד אסירים אחרים (ידיעות המסתיימות בספרות 290, 256, 728, 727, 465, 429, 404, 402), וכוונות פגיעה באחרים מצד המשיב, בין לבדו ובין באמצעות אחרים (ידיעות המסתיימות בספרות 972, 260), ודי בהן כדי להצדיק את המשך החזקתו בהפרדה. אלה מצטרפות לידיעות רבות שעניינן התנהגותו השלילית בכלא ומעורבותו בכוונות להפר את הסדר בבית הכלא (ידיעות המסתיימות בספרות 255, 260, 233, 032, 038, 992, 804, 805) הגם שאלה לבדן לא היו יכולות להוות טעם להפרדתו. לאור האמור, שוכנעתי כי קמה עילה להחזקתו של המשיב בהפרדת יחיד וכי לא ניתן להשיג את תכלית ההפרדה בדרך שפגיעתה במשיב פחותה.

13.  לא נעלמו מעיניי טענות ב"כ המשיב על הקשר שבין החזקתו של המשיב בהפרדה לבין חוסר יכולתו לקבל טיפול משמעותי בבעיית הסמים ממנה הוא סובל, ועל הקשר בין אלה לבין מצבו הנפשי של המשיב הכמהה לטיפול שכזה. עם זאת, עיון בחומר המודיעיני מלמד כי המשיב עושה שימוש במצבו לצורך קידום מטרותיו (ידיעות 032, 038), דבר המעיד על אדם מניפולטיבי יותר מאשר על מי שמבקש להשתקם והדבר נמנע ממנו אך בשל הפרדתו. מכל מקום, לאור כמות ועוצמת המידע בעניינו של המשיב, ובהינתן האמור בחוות דעת הגורמים המקצועיים אשר לא מצאו כי יש מניעה להמשך החזקתו של המשיב בהפרדה, לא שוכנעתי כי למשיב נגרם נזק אשר מצדיק דחיית הבקשה. חזקה על שב"ס כי הוא ער למצבו של המשיב וכי הוא מקפיד, וימשיך להקפיד, על קיום מפגשים סדירים של המשיב עם עו"ס, בין במתכונת לה הורגל המשיב במחוז מרכז ובין במתכונת אחרת, והכל כקבוע בפקודת נציבות בתי הסוהר  04.03.00.

14.  סיכומם של דברים : אני מורה כי המשיב יוחזק בתנאי הפרדת יחיד לתקופה של שישה חודשים נוספים וזאת החל מיום 18.06.12

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בפקסימיליה .

ניתן היום,  כ"ה תמוז תשע"ב, 15 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: